החלטה בתיק ת"א 42790-11-12

לפניי בקשה לסעד זמני, לעיכוב מימושן של ארבע ערבויות בנקאיות אוטונומיות.

רקע

1.         בעלות הדין התקשרו בשנת 2008 בהסכם להקמת ארבעה בנייני מגורים, שבהם 90 יחידות דיור וחניון, תמורת סכום של כ-33 מיליון ש"ח (להלן: ההסכם). מכוחו של ההסכם מסרה המבקשת למשיבה ארבע ערבויות ביצוע, בנקאיות ואוטונומיות, בסכום כולל של 1,670,000 ש"ח (קרן) (להלן: הערבויות).

2.         צווי התחלת עבודה למבקשת ניתנו לשני בניינים בחודש מרץ 2008 ולשניים בחודש יולי 2008, וזו מסרה לטענתה את הבניינים בחלוף שנתיים מקבלת הצווים. לאחר סיום העבודות הגישה המבקשת למשיבה בחודש יוני 2011 את החשבון הסופי, בסך של כעשרה מיליון ש"ח. המשיבה גרסה מנגד כי המבקשת לא עמדה בלוחות הזמנים שבהם התחייבה, ונוכח הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם המבקשת היא המצויה ביתרת חובה למשיבה, של למעלה מעשרה מיליון ש"ח.

3.         הצדדים המשיכו לנהל התכתבויות ומגעים, שלא פתרו את המחלוקת הכספית. מחלוקת זו הגיעה, בין היתר, כדי התובענה דנן שהגישה המבקשת בחודש נובמבר 2012, שבה עתרה לסעד הצהרתי, שלפיו על המשיבה לשחרר את הערבויות.

4.         ביום 27.12.12, אחרי מגעים נוספים בין בעלי הדין, הודיעה המשיבה לבנק נותן הערבות (להלן: הבנק) על מימוש הערבויות. בתגובה הגישה המבקשת ביום 30.12.12 את בקשתה לסעד זמני שיאסור על מימוש הערבויות, שמועד התשלום מכוחן הוא לפי חישובה יום 5.1.13.

5.         בבקשתה עבת הכרס טוענת המבקשת, אם נתמצתה, כי לא איחרה במסירת הבניינים. כך, היא טוענת כי היתרי בניה מתוקנים לבניינים שבפרויקט הוצאו רק בראשית שנת 2010; כי התכניות לביצוען של קירות הפיתוח לא הומצאו לה במועד; וכי אי-בניית חדר הטרנספורמציה גרם לעיכוב נוסף בהשלמת העבודות בשניים מן הבניינים. על רקע האמור עותרת המבקשת לעיכוב מימושן של הערבויות. היא ערה להלכה בעניין זה המקשה על עיכוב מימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומית, אך סבורה כי המקרה דנן נופל לגדר החריגים של הנסיבות המיוחדות ואף של המרמה, שכן המשיבה היא שכשלה בהוצאת היתרי הבניה באיחור, וכן כי התנהגותה מונעת משיקולים של הפעלת לחץ או נקמנות, כפי שלמדה המבקשת ממקרים אחרים של סכסוכים בין המשיבה ואחרים ביחס לערבויות הבנקאיות. עיגון משפטי לטענותיה מוצאת המבקשת בבש"א (מחוזי-חיפה) 4654/07 א. ארנסון בע"מ נ' אמקור בע"מ (פורסם בנבו, 11.5.07), שם נקבע כי בשים לב לכך שעבודות בנייה של נותן הערבות הושלמו, לא תיגרם פגיעה כספית למקבל הערבויות אם יושהה המימוש עד להכרעה בתביעה (להלן: עניין ארנסון). המבקשת טוענת עוד לשיהוי של המשיבה במימוש הערבויות, וכן היא סבורה שמאזן הנוחות במקרה דנן נוטה לטובתה, שוב - בשים לב לכך שהבניינים הושלמו זה מכבר.

6.         נוכח תהיות מסוימות ביחס לעיתוי מימושן של הערבויות, מצאתי לנכון - באופן חריג - לקבל את תגובת הצד שכנגד, ולא לדחות את הבקשה על אתר.

7.         המשיבה מצדה הודיעה כי היא מתנגדת לכל עיכוב במימושן של הערבויות. בתגובתה, שהוגשה בפרק זמן קצר ביותר נוכח דוחק הזמנים, היא הטעימה, בתמצית, כי הבסיס למימוש הערבויות נעוץ בסכסוך העסקי שבין הצדדים - ובו בלבד. לתגובתה צירפה סדרה של 13 מכתבים שבהם התרתה במבקשת כבר במהלך ביצוע העבודות (מהשנים 2010-2008) בדבר אי עמידתה של המבקשת בלוחות הזמנים (נספח 1 לתגובה). פגישות נערכו בין הצדדים ביחס למחלוקות שביניהם גם לאורך השנים 2011 ו-2012, ודרישה סופית למבקשת לשלם את חובותיה הנטענים למשיבה נשלחה ביום 20.12.12. משלא נענתה גם דרישה זו - נשלחה לבנק בקשת החילוט. המשיבה גורסת כי לא נפל כל פסול בהתנהלותה, המימוש נעשה בתום לב ולא ממניעים זרים, ולא נפל כל שיהוי בכך שנכונה היתה להמתין בניסיון להגיע להבנות עם המבקשת, ורק לבסוף לממש את הערבויות.

8.         המבקשת השיבה לתגובה, וככלל - עמדה על טענותיה ועל החיוניות הטמונה לסברתה בעיכוב המימוש. יצוין כי המשיבה עתרה למחיקת חלקים מתשובה זו בהיותם לשיטתה הרחבה פסוךה של האמור בבקשה המקורית - אך בנסיבות העניין אין צורך להידרש לבקשה זו.

9.         אשר ללוחות הזמנים יוער כי מועד התשלום של הבנק הערב הוא לטענת המבקשת הוא כאמור יום 5.1.13 - עשרה ימים מיום בקשת המימוש (27.12.12). כיוון שביום שבת עסקינן - נניח כי הכספים יועברו למשיבה ביום ראשון, 6.1.13. על רקע האמור נדרשה תגובת המשיבה עד ליום 2.1.13, ותשובת המבקשת נמסרה היום, 3.1.13. בהתאם להחלטתי, הודיעו הצדדים היום אחר הצהריים כי הם מסכימים כי הכרעה בבקשה תיעשה על יסוד הכתובים - וכך ייעשה עתה.

דיון

10.        בחנתי ביסודיות את טענות הצדדים ואת המסמכים הרבים שצירפו. לאחר אלה מצאתי כי דין הבקשה - להידחות. בדוחק הזמנים אנמק בקיצור נמרץ. יודגש כי איני נדרש כאן לכל אחת ואחת מטענותיה הרבות של המבקשת, אף שבחנתיהן כמובן ואין באלו שאיני נדרש להן כאן כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת בנסיבות העניין.

11.        עסקינן כאמור בבקשה לעיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. המדובר במכשיר פיננסי רב חשיבות בחיי המסחר בכלל ובעסקאות כלכליות מורכבות, דוגמת הפרוייקט שלפנינו. מכשיר זה מבטיח את יכולתו של של המוטב לקבל לידיו את כספי הערבות - בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות (שאין חולק כי מתקיימים כאן) - לקבל לידיו את כספי הערבות, וזאת בלא תלות בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד (ראו: רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400 (2000); כן ראו: רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450 (1993); רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 539-538 (2004) (להלן: עניין פרירון)).

12.        חשיבותו של כלי מסחרי זה היא המובילה להירתעותו של בית המשפט מלהיעתר לבקשות לעיכוב מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו לדוגמה: רע"א 4479/10 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' קש"ת מלונאות בע"מ (פורסם בנבו, 13.6.2010)). על המבקש למנוע את מימוש הערבות לשכנע לא בצדקתו ביחס לעסקת היסוד, אלא בהתקיימות אחד משני החריגים שנקבעו בפסיקה לעקרון עצמאות הערבות: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו: רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452 והאסמכתאות שם (2001) (להלן: עניין מושקוביץ); עניין פרירון, בעמ' 539)).

13.        בענייננו, טיעוני הצדדים והצרופות הרבות מלמדים על כך שהבסיס למימוש הערבויות הוא לכאורה באותו סכסוך עסקי עתיר היקף שבין הצדדים, וטענותיהם ההדדיות כי האחר הוא החייב לו סכום של כעשרה מיליון ש"ח לערך (טענות שמולן מחוויר סכום הערבויות, שהוא "רק" שני מיליון ש"ח לערך כיום). המבקשת מעלה בפירוט עצום טענות ביחס למועד הוצאת היתרי הבניה, מועד המצאת התכניות לביצוען של קירות הפיתוח, והשפעת אי-בנייתו של חדר הטרנספורמציה על העיכובים בבניית הבניינים. טענות אלה יכולות ואף ראוי להן להישמע במסגרת התביעה הכספית, שללא ספק תוגש כאן (ומתמיה שטרם הוגשה), לחיוב המשיבה לשאת ביתרת התשלום, או בתביעה עתידית מן העבר האחר של המשיבה. אולם מקומן הנכון אינו בגדרי בקשה לסעד זמני, ואינו בגדרי בקשה לעיכוב מימושן של הערבויות. כל עוד לא הוצגו ראיות בעלות עוצמה לכך שמימוש הערבויות נובע לא מן הסכסוך העסקי אלא מחמת מניעים זרים, הרי שאין תוחלת לטענה לקיומו של חריג הנסיבות המיוחדות.

14.        יצוין כי לימוד תגובתה המשיבה היה בו לעת הזו כדי להניח את הדעת ביחס לעיתוי מימושן של הערבויות. כפי משילוב המסמכים שצורפו לבקשה ואלו שצורפו רק לתגובה (וראוי היה להם להיכלל בבקשה), הרי שהמדובר בסכסוך שזרעיו נזרעו כבר בשנת 2008, ונמשך ברציפות יחסית עד לימינו אלה. לא מצאתי בשלב זה פסול מיוחד בהחלטת המשיבה לפעול למימוש הערבויות עתה, משעולה כי דרישות חוזרות לסילוק החוב הנטען של המבקשת כלפיה - לא נענו, נוכח דרישות הנגד של המבקשת. המתנה של מוטב הערבות טרם שיפעל למימושה, ונכונותו למצות את המגעים עם הצד האחר, אף אינה יכולה כעקרון להוות משום שיהוי, שימנע את זכותו למימוש: אם כך נאמר, הרי שנמצא מעודדים שלא לצורך את מוטבי הערבויות למהר ולממש את הערבויות ולהבטיח התדיינויות משפטיות ונזקים לרוב לכל המעורבים, חלף ניסיון ליישב את המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט.

15.        טענתה של המבקשת, כי השלימה את הבניינים ולפיכך מה לה למשיבה למהר ולממש את הערבויות, אף היא אינה יכולה להישמע. המבקשת נסמכה כאמור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ארנסון, שמתוכו ציטטה היא קטעים נרחבים בבקשתה. אולם כפי שציינה גם המשיבה, פסק דין זה נדון בערעור (רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (פורסם בנבו, 12.8.07)), וההנמקה האמורה נדחתה מניה וביה בידי כב' השופט (כתארו אז) א' גרוניס, בציינו כך:

"דעתי שיש לדחות את הבקשה, אך לא מטעמיו של בית המשפט קמא. גם אם המבנה נשוא ההסכם נמסר והעבודות הושלמו, אין בכך כדי להצדיק הוצאת צו מניעה זמני שימנע מימוש של הערבויות הבנקאיות האוטונומיות. קבלת הגישה של הערכאה דלמטה מביאה למעשה לאיון מעמדה המיוחד של ערבות בנקאית אוטונומית ולביטול הרציונל שמאחורי ערבות כזו."